מתי הופך "חיזור לגיטימי" למרמה? ביהמ"ש העליון מגדיר עבירת אינוס במרמה

לפסק הדין בעניין צבי סלימאן נגד מדינת ישראל

המערער הורשע בסדרה של עבירות מין חמורות (אינוס) ועבירות התחזות וניסיון לקבל דבר במרמה; בכך שהציג עצמו בפני נשים כנושא תפקיד בכיר במשרד השיכון שבידו להיטיב עמהן במתן דירה, בתנאי של מגע מיני עמו.

סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין מגדיר 'אינוס' בין היתר כבעילת אישה "בהסכמת האישה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה".

בית המשפט העליון דן בהגדרת העבירה - האם בכל פעם שגבר אינו אומר אמת לאישה באשר לפרט, אשר בעיניה הוא מהותי, ובין היתר בעטיו היא מסכימה לקיים עמו יחסי מין, מדובר באינוס? מתי נחצה הקו מ"שקר לבן", כחלק מ"חיזור לגיטימי", לעבר "מרמה", השוללת הסכמה חופשית?

השופט רובינשטיין דחה את הטענה, כי החלת הדין הפלילי על סיטואציות מסוג זה שבינו לבינה הינה משום פטרנליזם מופרז, וכן דחה את הטענה בדבר אשמה התורם של הקורבן אשר קיימה יחסי מין כדי לקבל טובת הנאה.

נקבע, כי אכן קשה לקבוע מבחן חד משמעי באשר למקרים המגיעים לכדי אינוס במרמה, אך ככלל, יש לבחון האם בעיני אדם מן היישוב היתה האישה מסכימה לקיים יחסי מין עם גבר זה בלא ה"מיהות" שבדה. לעניין ה'מיהות', יש להבחין בין מקרה בו לא יאמר אדם אמת באשר לפרט מסוים ביחס לזהותו, לבין מקרה בו ייצור דמות פיקטיבית ו"סיפור כיסוי" כולל ועתיר פרטים.

• ב"כ המערערים: עו"ד תרצה קינן-שחם
• ב"כ המשיבים: עו"ד תמר פרוש

לפסק הדין בעניין צבי סלימאן נגד מדינת ישראל

למדור: פלילי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.